חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מי מפחד לממש הפסד

גרף יורד

תוכן עניינים

זמן קריאה 7 דקות

מדברים הרבה מאוד במקומות שעוסקים בהשקעה (בשוק ההון ובכלל, אני אתייחס בעיקר לשוק ההון כי זה מה שמכירה), על הימנעות ממימוש הפסדים – כלומר: גם אם אנחנו חווים כרגע משבר בשוק ההון, אם לא צריך את הכסף כרגע, אז ההפסד הוא רק "על הנייר" (או ליתר דיוק רשומה במחשב) ואנחנו מאמינים שהוא עוד "יחזור לעצמו". אבל אם נוציא את את הכסף או נעביר אותו למסלול סולידי יותר – ההפסד ממומש, ובעצם מקובע, בלי סיכוי לחזור לעצמו. מה שהפסדנו – הפסדנו.

לפני שאמשיך, הדיסקליימר ההכרחי: אני לא אשת מקצוע בשוק ההון, ולא מומחית בשוק ההון – אני יודעת את מה שאני צריכה ולא הרבה יותר מזה. מה שאכתוב כאן (הפעם) לא מגובה במחקרים ברובו, וזוהי דעתי האישית, והיא אפילו לא כל כך פופולרית. אין לראות בדברים המלצה לפעולה, אלא רק נקודות למחשבה ושיקול דעת ואחריות אישית. אני לא אחראית על הבחירות שלכם, ויתכן שאני טועה – בפרטים הקטנים או בגישה הכוללת. בקיצור – שיתוף ולא הדרכה. כל הזכויות שמורות.

 

מוטב לא לממש הפסדים

הפסקה הפותחת, נכונה בעיני כמעט תמיד. מוטב לא לממש הפסדים.
אבל – אני חושבת שהפכו את כלל האצבע הנכון הזה, לחוק טבע, וזה כבר לא נכון. יש מצבים שבהם הפתרון הפחות-גרוע הוא לממש הפסדים, או לקחת את הסיכון למימוש הפסדים.

למשל:
אם משקיעים במניה ספציפית – יתכן שמוטב לממש הפסד עכשיו, מאשר להפסיד הכל – היא לא תמיד תחזור לעצמה. יש מספיק דוגמאות (זו אחת הסיבות שבעיני מוטב לא להשקיע במניה ספציפית אלא במדד בפיזור רחב. זה דווקא כן מבוסס מחקרים).

אם הגענו לסף שבו הפסד נוסף כבר יכניס אותנו למצוקה (נפשית או כלכלית בפועל) – מוטב לממש הפסד. כנראה שסיבולת הסיכון שלנו לא גבוהה כפי שחשבנו, או שהמשבר עמוק מכפי שלקחנו בחשבון.
אם מדובר על מצוקה נפשית, יתכן שידע או תמיכה יוכלו לעזור לנו להמנע ממימוש ההפסד. אבל לכל משקיעה יש נקודה שממנה היא לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד יותר. בתכנון נכון, כנראה שלא נגיע לשם, אבל אם טעיתי ובכל זאת הגעתי, יהיה נכון להוציא את הכסף שנשאר ולא להמשיך להסתכן עליו.

לממש הפסד על מנת לשפר את ההשקעה, זה אפילו רצוי. כך נבזבז פחות כסף על מיסים. לא הייתי מחכה להפסד, אבל גם לא מחכה לסיום המשבר בשביל לעבור להשקעה טובה יותר בעיני – בהנחה שהיא באותה רמת תנודתיות, או גבוהה יותר. כלומר – יש לה סיכוי להחזיר לנו את ההפסדים, שהרי סיכון וסיכוי הולכים יחד.

דוגמה שהתכנון שלי מתחשב בפוטנציאל ההפסד

אני רוצה להתמקד בדוגמה ספציפית, שבה התכנון שלי לוקח בחשבון מראש את פוטנציאל מימוש ההפסד. לצורך כך, לוקחת צעד אחורה.

למה בעצם אני חוסכת ומשקיעה כסף? למה אני רוצה שיהיה ברשותי הון?

לכל אחד ואחת יש את הסיבות שלהם, אבל אני חושבת שהסיבות שלי די נפוצות:
אני חושבת שהמטרה הראשונה של רוב האנשים היא: כדי שיהיה לי בטחון כלכלי. שאוכל להתמודד, מבחינה כלכלית, עם מה שהחיים יביאו לפתחי, גם אם זה יהיה פחות נחמד: פיטורין, גירושין, מחלה, אובדן או הרס רכוש ושאר מרעין בישין… באגף הזה נמצאים גם ביטוחים למיניהם, אבל זה לא כיסוי מלא, ובכל מקרה, נושא נפרד שלא אגע בו כרגע. הביטוחים הם בעצם מחליפי הון למקרים מסויימים.
בתוך הסעיף הזה אפשר גם לכלול עזרה קריטית לאנשים היקרים לנו.

 

המטרה השניה, בפער גדול, היא רמת חיים. בא לי להנות ממותרות שונות ומשונות (תוכן המותרות יהיה שונה מאד מאדם אחד לאחר) וחלקן גם עולות כסף. אני רוצה להרשות לעצמי חיים ברווחה ולא רק את המינימום ההכרחי לשרידה. הוצאות קטנות יכולות להיות חלק מהשוטף אבל הוצאות גדולות דורשות שיהיה לי הון (אמנם יש אנשים שמממשים את הנאותיהם בעזרת הלוואות אבל זו התנהלות כלכלית לא בריאה לרוב ולא אתייחס אליה הפעם).

המטרה השלישית היא להעניק ליקירינו. אם בחיינו או בהורשה.
כמובן שבחיים, המטרות לא מסודרות בנקודות יפות, אלא מתעורבבות. יתכן שארשה לעצמי טיול בחו"ל גם אם עוד אין לי בטחון כלכלי מלא, או אבחר לעזור לילדיי לשלם על לימודים או דירה, למרות שעוד לא מימשתי את חלומי משכבר הימים, אבל בגדול – אם אין לי כסף למחייה, אני אוותר על רמת החיים הגבוהה ובוודאי על הורשה.

לכן רוב האנשים שמתחילים להשקיע מאמצים את קונספט קרן הבטחון. סכום כלשהו, יש כל מיני כללי אצבע לקביעת גובהו, שאנחנו רוצים לוודא שיהיה זמין עבורנו בכל עת, לכל צרה (כלכלית) שלא תבוא.
כלומר הבסיס למענה על מטרה מספר אחת.

הגישה שלי לקרן בטחון

ההמלצה הנפוצה, מדברת על שמירת X חודשי מחייה (או שכר) בפק"ם או במזומן. נזילות יומית וללא סיכון.
אבל אני מסתכלת על הדברים קצת אחרת…

ראשית, אני חושבת שהסכום צריך להיות תואם את ההערכה שלי של כמה אצטרך בחירום, ולא מחושב לפי חודשי מחייה, כי מקרה חירום הוא לא רק פיטורין או נכות (שם צריך סכום ראשוני עד שנתחיל לקבל קצבאות), ויכול להיות גדול בהרבה מעלות המחייה.
בכל מקרה, ככל הנראה מדובר על כמה עשרות אלפי שקלים, אולי אפילו 100 אלף, סכום גדול למדי.

מקרה חירום, בהגדרה, עלול ליפול עלינו בהפתעה – אפילו מחר. לכן הנזילות היא קריטית ושמירה על הסכום שהוחלט היא קריטית. 

מצד שני, הכסף עשוי גם לנוח שנים רבות, אולי אפילו כל חיי.
ומה קורה לכסף ששוכב במזומן (או פק"ם) במשך שנים רבות?
1. הוא נשחק עקב האינפלציה. אם שמתי היום פקדון של 60 אלף – בעוד 30 שנה יהיה לי משהו בערך שמקביל ל-24 אלף ₪ היום (לפי ממוצע של 2% לשנה). כלומר, אצטרך להגדיל את הסכום מדי פעם, אם אני רוצה לשמור על אותה רמת בטחון.

2. הוא לא "עובד" עבורי. הוא מחוץ למשחק בכל הקשור להגדלת ההון שלי.

אני רואה את כלל התיק שלי כקרן בטחון. אם יקרה משהו שידרוש סכומים גבוהים, אוציא כל סכום שאוכל (ונדרש), גם הרבה מעבר למספר חודשי מחייה.
במעגל השני, התיק שלי הוא גם גיבוי למצבי החירום של משפחתי הקרובה (בדיוק כמו שהתיקים שלהם הם גם גיבוי-מעגל-שני עבורי).
זו המטרה הראשונה והחשובה ביותר של ההון שלי. סיוע במצבי חירום כלכליים. רק אחר כך שאר המטרות.
מהגישה הזאת, נובעת גם הבחירה שלי, מה לעשות עם "קרן הבטחון".
אני כן מגדירה סכום מסוים בתוך התיק כקרן בטחון, מכיוון שתנאי הנזילות הוא קריטי, ולא בהכרח כל התיק שלי יהיה נזיל ברמה של ימים בודדים. אבל זה הרובד הראשוני (בעצם המשני. פירוט בהמשך) וזוהי הגדרה לוגית, פנימית שלי. מי שיסתכל על התיק שלי בלי לדבר איתי – לא יוכל לזהות מהי קרן הבטחון שלי.
קרן הבטחון שלי מושקעת באותה רמת סיכון/תנודתיות כמו כלל התיק. במקרה שלי – תנודתיות גבוהה למדי אך ללא סיכוני מינוף (כלומר – כל הכסף הוא שלי וזמין עבורי). 

ואם יהיו ירידות?

ומה יקרה אם אצטרך את הכסף בדיוק כששוק ההון בצניחה חופשית, דבר שעשוי לקרות עם קשר נסיבתי, כלומר במקרה, או עם קשר סיבתי (משבר כלכלי שגורם לפיטורין, למשל)?

ובכן – במצב כזה אני אממש הפסד. אין לי בעיה עם זה. אפילו אם התיק שלי יתאפס כולו במצב קיצוני – זו התכלית של ההון שלי.
ובכל זאת, כמה נתונים שמסבירים למה זה לא כל כך נורא:
נקודה ראשונה:
מכיוון ש"קרן הבטחון שלי" מושקעת במחקי מדדי מניות, וישנה אקסיומה מקובלת היא שגם הצניחה הקשה ביותר, לא תהיה יותר מ-50% בהשקעה כזו, אני מתייחסת כ"קרן בטחון" לסכום שהוא פי 2 ממה שמעריכה שאצטרך. וכך גם במקרה קיצון – עדיין יהיה לי הסכום הרצוי.
למשל – אם הגעתי למסקנה שהסכום הנחוץ לי בחירום הוא 100 אלף – הקרן שלי תהיה בגודל 200 אלף.
בניגוד לקרן שיושבת במזומן, ורצוי לצמצם למינימום ההכרחי, כאן לא אכפת לי שהיא תהיה גדולה. היא הרי מתפקדת כחלק מהתיק. המגבלות היחידות עליה היא שלא אשתמש בה להרפתקאות שעלולות להוביל להפסד גדול יותר מ-50% או לאי נזילות. 

נקודה שניה:
בניגוד לקרן שיושבת במזומן/פק"ם, הכסף שלי עובד. ככל שיותר כסף שלי עובד, לאורך זמן, ככה ההון שלי גדל מהר יותר, והסבירות שאצטרך לנצל את כל התיק שלי הולכת ויורדת. זה אומר שגם במצב שבו אצטרך לממש הפסד – זו לא תהיה הוצאה שמחסלת את עתידי הכלכלי.
הוצאה של 50 אלף מתוך הון של 60 אלף (אחרי נפילת השוק) די מחזירה אותי להתחלת הדרך מבחינת חסכון. אבל הוצאה זהה של 50 אלף מתוך הון שכבר הפך לחצי מיליון או מיליון, היא הרבה פחות משמעותית. מכה קלה בכנף. ככל שההון שלי גדול יותר, כך קצב הגידול שלו מהיר יותר, בזכות החישוב האחוזי והריבית דריבית. (להשיג את המאה אלף הראשונים, יותר קשה מאת הבאים בתור וכן הלאה). 

נקודה שלישית:
רוב הסיכויים הם שלא אצטרך להוציא את כל הסכום בבת אחת, בדיוק בנקודת השפל. מאד יתכן שאצטרך רק סכום חלקי, או לאורך זמן (אם אני צריכה עלות מחייה – אצטרך כל חודש קצת). בזמן הזה, שוק ההון לא ישאר בנקודה הכי נמוכה שלו, או שלא יתחיל בנקודה הכי נמוכה שלו. כלומר – התרחיש הוא פחות קיצוני, ומימוש ההפסד לא של 50% כמו שלקחתי בחשבון.

נקודה רביעית:
אם אבחר להשאיר את הכסף במזומן – אני בטוח אפסיד את הרווחים עליו, וככל הנראה אצטרך להגדיל את הסכום עם השנים (עקב אינפלציה). כלומר – אני מממשת את ההפסד מראש.

אם אבחר להשקיע אותו בהשקעה תנודתית (אך נזילה), אני לוקחת סיכון שאולי אצטרך לממש את ההפסד. אבל אולי גם לא, או רק חלקית.
אם נהפוך את זה למספרים (מי שכבד לו מדי החישוב יכול לקפוץ לסיכום שמופיע בהמשך): נניח שההון שלי היום הוא 400 אלף, ומתוך זה החלטתי ש-60 אלף זה הסכום שאני בוחרת לחירום.
אפשרות א' – אני שמה 60 אלף בצד, ומשקיעה 340 אלף בשוק ההון.
אפשרות ב' – 60 אלף כפול 2 זה 120 אלף וזה פחות מכלל ההון שלי, לכן אני משקיעה את כל ה-400 בשוק ההון.

נבחן 3 מצבים:
מצב קיצון ראשון
מיד אחרי שהפקדתי חל משבר קיצוני בשוק ההון, וההון נחתך ב-50%, ואז בדיוק היה אירוע חירום שבו אני צריכה מיד את כל הכסף (כאמור, לא מאד סביר, אבל זו נקודת קיצון).
באפשרות א' – הוצאתי את המזומן, ההשקעה נחתכה ב-50%, ובסך הכל אני נשארת עם 170 אלף ₪. מתוכם אני צריכה להוציא מהשוק עוד 60 אלף, כדי להיות מוכנה למקרה חירום נוסף. כלומר משקיעה 120 אלף. לאחר 30 שנה יהיה לי סכום ריאלי של כ-910,000 ₪ + הסכום המזומן ששמתי בצד נשחק והפך להיות 24 אלף (לא היה אירוע חירום נוסף).  למעשה, יש לי פחות, כי הייתי צריכה להגדיל את קרן החירום במהלך השנים בשביל לשמור על ערכה הריאלי, אבל זה מסבך את החישוב, אז אתעלם מזה.
כלומר ההון שלי בסוף התקופה יהיה כ-935 אלף ₪.
באפשרות ב' – ההשקעה נחתכה ב-50%, ואז משכתי 60 אלף, כלומר נשארתי עם 140 אלף. לאחר 30 שנה יהיה לי סכום ריאלי של כ-1,065,000 ₪
אפשרות ב' עדיפה.

מצב ממוצע 5 שנים לאחר ההתחלה, מגיע מצב חירום בשילוב עם התרסקות השוק.
אפשרות א': 60 אלף התכווצו, בהנחת אינפלציה ממוצעת, ל-54 אלף. 340 בשוק ההון גדלו ל-476 אלף (*) ובעקבות המשבר הפכו ל-238. 6 אלפים נמשכו בשביל להשלים את הסכום, ועוד 60 לטובת קרן עתידית. נשארתי עם 172 אלף שניתן להשקיע. חלפו 25 שנים נוספות עד לנקודות הבדיקה שלנו, בהם ה-60 המזומנים התכווצו ל-30 אלף, והסכום המושקע צמח ל-933 אלף, ובסך הכל – 963 אלף ₪.
אפשרות ב': 400 בשוק ההון גדלו ל-561 אלף(*), ונחתכו ל-280. מהסכום הזה הוצאתי 60, ונשארתי עם 220 שהושקעו ל-25 שנים נוספות – וסיימתי עם 1,194,000 לערך (כל הסכומים מעוגלים כלפי מטה).
גם כאן אפשרות ב' עדיפה.
(*) 5 שנים זו תקופה קצרה בכל הנוגע לשוק ההון. כאן התייחסתי לתשואה ממוצעת, המציאות יכולה להיות מאד שונה ולשנות גם את התוצאה הסופית, אבל אין לי דרך לחשב את זה. אם אלו יהיו 5 שנים הפסדיות, יתכן שאפשרות א' תנצח. 

מצב הקיצון השני 30 שנות השקעה ללא מצב חירום. אין משמעות למשבר במקרה הזה, מכיוון שאחרי 30 שנה התשואה הממוצעת כבר כוללת בתוכה את תקופות המשבר.
אפשרות א': 60 אש"ח התכווצו ל-24 אש"ח עקב אינפלציה. 340 אש"ח שהושקעו הפכו ל-2,588,000 ₪. בסך הכל: 2,612,000 ₪ בערך.
אפשרות ב': 400 אש"ח צמחו ל-3,044,900 ₪.
כאן הפער לטובת אפשרות ב' הוא כבר גדול ממש.

לסיכום

ניתן לראות שבכל (או רוב) התרחישים הסבירים, האפשרות הזו יותר יעילה כלכלית. יחד עם זאת, אין לזלזל גם בתחושת הבטחון הסובייקטיבית, ויש מי שיעדיף לשמור על סכום מזומן לטובת השקט הנפשי.

אישית, סכום הבטחון שלי מחולק לשלוש או ארבע רמות:
רמה ראשונה – מזומן – כמה אלפי ₪ בודדים, להתמודד עם מצב שצריך מזומן ברגע זה. כשהתפוצץ לי דוד מים, רגע לפני סוף החודש והטכנאי ביקש תשלום במזומן, השתמשתי בסכום הזה (ואחר כך השלמתי אותו). כיום עסקאות מזומן מוגבלות ל-6000 ₪, ולכן אין טעם בהרבה יותר מזה. אם התשלום יהיה באשראי, יהיה לי כבר זמן להתארגן על הכסף (יש לי שני כרטיסים במועדי חיוב שונים, אחד לא בשימוש שוטף, אבל בעת הצורך יכול "להרוויח" לי עוד כשבועיים, וזה זמן מספק להוציא כסף מההשקעות).
רמה שניה-שלישית- החלק הנזיל של ההשקעות שלי, ולפחות פי 2 ממה שהגדרתי כסכום הנדרש לי בחירום. אם זה לא יספיק, אשתמש גם בחלקים פחות נזילים או בהלוואות, אם יתאפשר. סביר שיהיה לי זמן התארגנות לשם כך. במקרה שלי, נכון להיום, רוב התיק נזיל.
רמה רביעית – אם כל זה לא יספיק, ויהיה מצב חירום קיצוני, אני משערת שאוכל להעזר במשפחה שלי. אני מקווה שלא אגיע עד לשם, אבל בכל זאת, זה גב שקיים – והדדי (הם עבורי ואני עבורם).

גם אם אצטרך לממש הפסד, עדיין אשרוד, וזה מה שחשוב.

כרמית אורן-מולד, מנהלת בקהילת ידע שווה כסף.

*** אין באמור לעיל המלצה לביצוע פעולות בניירות ערך, המידע לימודי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי ***

Print Friendly, PDF & Email
שתפו את חבריכם😀
מאמרים לפי נושאים

חברי הקהילה שלנו
מקבלים הטבות בלעדיות ומיוחדות,
עדכונים וידע ששווה הרבה כסף!

מעל ל-220,000 איש לא טועים!

ריכזנו הטבות שוות במסחר עצמאי, הכל במקום אחד, לך רק נותר לבחור את ההטבה המתאימה ביותר עבורך